פסק-דין בתיק ת"ק 30246-02-12

בתאריך 9.5.11, בדרך ההגנה שבחיפה, התרחשה תאונת דרכים בין רכב ההסעות של התובע, הנהוג על ידי עובדו - גיל סלע (להלן: "גיל") ובין רכב הנתבעת 2, הנהוג על ידי בעלה - יעקב בן אלול (להלן: "יעקב") והמבוטח על ידי הנתבעת 1.

בגין התאונה הוגשה התביעה העיקרית ואילו הנתבעות הגישו הודעת צד ג' , כנגד צד ג' 1, הבעלים של אוטובוס, הנהוג על ידי אבשלום דהן (להלן: "אבשלום") והמבוטח על ידי צד ג' 2.

אין חולק כי התאונה התרחשה בעת שגיל נסע בנתיב השמאלי מבין 3 נתיבי נסיעה שבכביש, כאשר הנתיב הימני הקיצוני מיועד לתחבורה ציבורית בלבד ואילו יעקב, שנסע במקביל אליו, בנתיב האמצעי, סטה שמאלה אל עבר הרכב הנהוג על ידי גיל ופגע בו.

לגירסת יעקב, אוטובוס הנהוג על ידי אבשלום, נסע בנתיב הימני הקיצוני, כשהינו מקדים במעט את רכבו של יעקב.

לפני האוטובוס נסעה מכונית, אף היא בנתיב הימני הקיצוני, כאשר נהגה נוסע בצורה בלתי זהירה ובשלב מסויים מבקש לסטות ימינה אל תוך תחנת דלק שבצד ימין הדרך.

בגין כך, סטה האוטובוס אל עבר הנתיב המרכזי, בו נסע הרכב הפרטי הנהוג על ידי יעקב.

יעקב, בניסיון למנוע פגיעה ברכבו שלו על ידי האוטובוס וכאשר הסיע ברכבו את ילדיו, סטה שמאלה אל עבר רכב התובע, שאף הוא סטה שמאלה ככל הניתן, כדי למנוע תאונה עם הרכב הסוטה לעברו.

למרות כן, פגע הרכב הפרטי ברכב ההסעות.

לטענת יעקב, אחראי נהג האוטובוס להתרחשות התאונה, גם אם לא היה כלל מגע בין האוטובוס לרכבו שלו, וזאת מחמת שהאוטובוס סטה שמאלה לעברו, שלא כדין.

אבשלום אישר כי אכן לפניו נסע רכב בחוסר זהירות וכי אכן אותו רכב סטה ימינה לתחנת דלק, אך לדבריו שלו, הוא האיט את מהירות נסיעתו באורח ניכר ולא סטה כלל שמאלה.

לאחר שמיעת מלוא ההוכחות וקבלת מלוא הנתונים, הנני קובעת כי הוכחה אחריותם של יעקב ואבשלום להתרחשות התאונה, אם כי לא בחלקים שווים.

הנני מקבלת כמהימנה עליי את טענת יעקב, הנתמכת אף בדברי עדותו של גיל, כי נהג האוטובוס סטה לנתיב המרכזי שלא כדין.

עם זאת, הנני קובעת כי הוכחה נהיגתו הרשלנית וחסרת הזהירות של יעקב.

כל זאת, כאשר סטייתו שמאלה בצורה כה ניכרת, כפי שסטה, עד כדי פגיעה ברכב התובע, היתה בלתי זהירה, בלתי מתחייבת ובלתי מיומנת.

יעקב העיד כי ראה את התנהלות הרכב שנסע לפני האוטובוס, כאשר האוטובוס, כאמור, מקדים את רכבו.

כל שעשה בשלב זה, היה האטת מהירות נסיעתו על ידי הורדת רגלו מדוושת התאוצה.

כאשר ראה את האוטובוס סוטה לעברו, ביצע אף הוא סטיה שמאלה אל עבר רכב התובע והגיע עד אל דופן הרכב הנוסע לשמאלו וכאשר נהגו סטה אף הוא שמאלה ככל הניתן.

לקביעתי, היה על יעקב לצפות כי האוטובוס הנוסע לימינו אכן יסטה לעברו והיה עליו לבלום את רכבו בבלימה של ממש ולא להסתפק בהאטת מהירות נסיעתו.

אם היה נוהג כך, לא היה נאלץ לסטות שמאלה, ובוודאי שלא לסטות שמאלה באורח כה ניכר והיה מונע את פגיעתו שלו ברכב הנוסע לשמאלו.